בנימין נתניהו בלוג-כוחו של עידן המידע

יש לי סיגרים שאני שומר לאירועים מיוחדים. סיגרים שאני נהנה להדליק, שריחם ריח נצחון. ולא בכדי, בשביל 1000 דולר לסיגר, אפילו אני לא לא מעשן יותר מאשר אחד לחודש. והחודש, איזו חגיגה. גם השפלתי את הרוסי המסריח הזה וגם מנעתי מאנשים לעשוק את המעסיקים שלהם.

אחת הסיבות שאני אוהב להיפגש עם פוליטיקאים בכירים שאיננו ביננו סודות. איך שאני נפגש עם אובמה, הוא ישר אומר לי: שמע, הליברמן הזה, כל הזמן ריח של אלכוהול. איך יש לך שר חוץ שיכור? ואז אנחנו צוחקים. "כשהוא שיכור, לפחות הוא רגוע" אני עונה לו את התשובה הרגועה. אובמה יודע, אם אתה רוצה להרגיע רוסים, אתה צריך לספק להם אלכוהול. בארץ, האלכוהול לא רק מרגיע אותם, הוא גם מפחית ממספרם. ישתבח שמו של חיים רמון שלא מאפשר לעניים להבריא על חשבון כספם של משלמי המיסים.

והשבוע, השפלתי את הרוסי הזה עד כדי כך שהוא חוזר לממדים הטבעים שלו: שומר סף במועדון. יותר מזה, בחיי שאני לא מבין איך הוא השיג. ועוד נצחון חשוב, הקטע הזה של שכר המינימום. דבר ראשון, אני לא מבין בכלל למה המדינה צריכה לדאוג לשכר מינימום. בשביל זה יש כוחות שוק. אם העבודה של מישהו לא שווה אלף דולר בחודש, למה שנשלם לו על זה? אני לוקח עוד מציצה מהסיגר ועושה טבעות עשן באוויר. איזה טעם, איזה ניחוח. עוד שתי שאיפות והריח של שרה מתפוגג לגמרי מהחדר ומהזכרון שלי.

אני, כראש ממשלה של כל אזרחי המדינה, צריך לראות את התמונה הכללית. אצלנו בעם יש לא רק עניים אפסוסים שלא סוגרים את החודש אבל עושים ילדים בלי חשבון, יש גם אנשים חכמים, אנשים מוכשרים, שעושים כסף בבוכטות. אם נעלה את שכר המינימום, איך הם ייריוחו? תראה למשל את חברות הסלולר. איך אפשר יהיה לשלם סכומים כל כך מתוקים ומעוררי תאבון להנהלות אם המוקדנים ירוויחו יותר משכר מינימום?

בקיצור, אל תשכחו. כי אני הוא ראש הממשלה של המוצלחים, היפים והעשירים. ואם יש כמה עניים מטופשים, אני יכול לסמוך על דבר אחד – שהם יהיו מספיק מטומטמים כדי להמשיך להצביע עבורי גם בפעם הבאה. ואם יש למישהו ספק – לכו תראו את אוהדי בית"ר.