הבלוג של בנימין נתניהו – כוחו של עידן המידע

חג פורים הוא חג של נוסטלוגיה עבורי. אני לא יכול לשכוח את חג פורים, איך חנן פורת נכנס לו ב- 1994 וצעק "פורים שמח", קצת אחרי שהרופא של קריית ארבע החליט לבצע טיהור כנגד המזיקים בסביבה. אז אני אוהב את פורים, ולזכרו, אני עושה מאמץ קטון להחזיר עטרה ליושנה, ובערה למדינה.
הייתה תקופה של לחץ למדינת ישראל, ואני הבנתי למה, אני יודע את נפש עמי. אני יודע, שבלי מלחמה, אין לנו תקומה. הרי לנצח נאכל חרב, ואם אפשר לדחוף אותה לגרון של הערבושים – שמחה וששון, עליצות להמון.
אז עברה לה שנה בשקט, והמדינה בדכאון, אבל כולנו יודעים שזו חבית של חומר בנזין ואנחנו אומה של פירומאנים. והרי ברור שהמצב בעזה לא יכול להישאר ככה עוד הרבה זמן, וברור שהערבים ממשיכים להתרבות וצריך לעשות משהו כדי שהם לא ירימו את הראש. מזל שהם כאלו מטומטמים ושהצלחנו להפוך אותם לעם של משת"פים. אז הרשות הפלסטינית עוסקת לה בשחיתות שלה, וכשצריך הם מסגירים לנו כמה חמאסניקים. ברצועה, המצב הרבה יותר מלבב. כיפת ברזל סרוגה תכנס עוד מעט למבצעיות, ונוכל להפגיז אותם בסבבה שלנו מתי שרק יתחשק לי לפרוק עצבים, שתהיה ירידה בסקרים או אחרי שעוד איזה עוזרת טיפשית שוב תתלונן על שרה.

אזרחי האיטי היקרים, בשם מדינת ישראל והעם היהודי הנני מתכבד להודות לכם מקרב לב. ראשית תודה, על כך שאתם כה חסרי אונים והשליטים שלכם כה מושחתים עד שהבתים שלכם בנויים על כרעי תרנולוגות – מה שאיפשר לאסון להיות כה גדול שכל מצלמות העולם הופנו אליכם – אליכם ואל חיילי צה"ל המופלאים שנראו כל כך טוב על המסכים.

הכבוד של החיילים, זה גם הכבוד שלי. אך לא רק בכבוד עסקינן, הרי הדימוי הצולע של מדינת ישראל כמדינה שוחרת רעה ומחרחרת מלחמה נסדק – מעכשיו, בזכותכם, יש לנו דימוי של מדינה דו פרצופית. גם הורגת ערבים, וגם מטפלת בכושים. מצד אחד, אנחנו דורשים מהמצרים לירות בכל הפליטים המגיעים, אך אין זה מונע מאיתנו להיות רחבי לב כאשר מדובר על מבצע הצלה מתוקשר.

אני גם רוצה להודות לכם בשם הצוות הרפואי והמחלצים. המראות אומנם ידפקו להם את השכל לכל החיים, אך אין בכך מאום. אנחנו רגילים לייצר חיילים עם שריטות. מאידך, האימון שהרופאים קיבלו, שווה זהב. אומנם פחות זהב מכל המכשירים המשוכללים שיצא לנו לנסות על חיי (או גוסס). האח, מאז ימי הפיגועים, הרופאים שלנו לא זכו לכזה כר פורה של ניסויים.

רק הערה אחת, למרות שאנחנו באמת מודים לכם מכל הלב על כל הדברים הטובים הללו, אנא, תעשו טובה ותישארו על האי האומלל שלכם. כי אנחנו באמת, אבל באמת לא צריכים כאן עוד פליטים. הם שחורים והם מזהמים לנו את המדינה.

בתודה ובברכה על האומללות עד אין קץ שבה אתם שורים.

בנימין נתניהו,

ראש הממשלה הכי שיקי של מדינת ישראל.

כן, אני הוא בנימין נתניהו החדש. אני שקול, אני לא לחוץ. גם אם מישהו נכנס בשרה, אני עדיין מגיב בקור רוח. זה שהגבתי בגרמניה, בפורום בין לאומי על עניניי עוזרת הבית שלי, זה לא בגלל שאני נלחצתי, זה היה מחושב היטב. הרי, אין כמו אדמת גרמניה להמחיש את עליונות העם היהודי בטיפולו במשברים. זה שאני קורא להפנות את האש אלי, זו גבורה. הרי, אילו לא הייתי מדבר, אולי האש הייתה שוכחת. אבל ככה, הייתי יכול להבטיח לא רק את קיומה של האש, אלא גם שיפנו אותה אלי. שיציגו אותי כמי שאני, גבר גבר, היודע לטפל במשברים באופן מעורר הערצה. דין הגרעין האירני כדין עוזרת הבית.

העיתונים הללו מביאים לי את הסעיף. אף פעם לא קלטתי את הקטע של הבן אדם הזה, אלוף בן. הוא אלוף? בצבא? במה הוא אלוף? בברברת מוח חסרת פשר? נראה אותו מתמודד 10 דקות עם שרה ואז אולי הוא יכול לקחת אליפות. אני צריך להתעורר? כל בוקר אני מתעורר עם בעיטה באשכים, אז שלא יטיף לי מוסר. נראה אותו מסתובב בבית ששרה כל הזמן בוכה בקולי קולות וצועקת שהיא לא יכולה ככה יותר. האמינו לי, עדיף שהתקשורת תחגוג לי על התחת, שכולם ירדו עלי, רק שיהיה שקט בחזית השרה.

כשאני קורא איך מתעללים במדינה הזו בערבים, מתחמם לי הלב. בשביל זה הקמנו מדינה יהודית. אז, בגטו, שכסבא שלי נלחם בגרמנים, הוא אמר – כזה לא יעשה לילד יהודי, אבל לגוויים ימח"ש? נעשה גם נעשה.

חשבתי על זה, והם בכלל צריכים להגיד תודה. הרי, הילד הזה הוא כמעט ערבי טוב. וזו הסיבה שגילנו כזו נדיבות לב.

יומני היקר.

לעיתים, אני ממש נגנב מהעיתונות בארץ. במקום לצאת בכותרת "בנימין נתניהו הגבר שורד בבית עם השרה", הם מתחילים לתאר מה עובר על העוזרת. אז העוזרת היתה צריכה לקרוא לה "גברת שרה נתניהו", מה היא חשבה? שהיא מגיעה לבית של ז"לצמן מרעננה? היא מגיעה לבית מיוחס, שתלמד קצת כבוד ושתגיד תודה. מה היא חושבת, שהחיים שלי פשוטים? שאני צריך לקרוא לאשתי "גברת נתניהו" זה קל לי? כשאני צריך לנקות לה את הנעליים בלימוזינה לפני שמגיעים לפגישה זה משעשע? אני גבר מבוגר, כבר קשה לי להתכופף לסוליות של שרהל'ה. מה שהיא צריכה לעשות בזמן העבודה, אני צריך לעשות גם בלילה, אז בבקשה, במקום לתבוע, שתגיד תודה שהיא לא אני.