ארכיון פוסטים מהקטגוריה "ציפי ליבני"

אני רגוע!

יום שישי, 16 באפריל, 2010

פוליטיקאי שבע קרבות כמוני, זוכה למעט מאוד רגשי נחת אמיתיים. אני מטייל בצפון עם עדר של צלמים. אני צריך להיות לבבי לשרה. לא קל החגים הללו. ועכשיו, שבוע של עונג עילאי. קודם כל, הבוגדת השמאלנית הקטנה, ואחרי זה, אולמרט. איך הציבור הסתער על אולמרט. אלוהים. החלומות שאני חובט בלילה חוזרים. אבל הפעם, לא חלומות זעם ונקמה, אלא דישון מתוק, עונג אמיתי. ליבני ירדה למחתרת, ומופז גם. רק לא להיזכר שהם במפלגה של האיש הזה. כשאני חשוב על ראשי התיבות של השם שלו, אהוד אולמרט, אני אומר לעצמי שהיה יכול להיות במקום טוב בדפי זהב. כאינסטלטור.

הנאמנות של ברק אלי נוגעת ללב. הוא היה מפקד הסיירת ואני רק קצין. אבל הוא נאמן לי יותר מכלב רועים גרמני. אנחנו עובדים כל כך טוב יחד. הוא חובט בערבים, אני חובט בפוליטיקאים, משחק עם עצמות של בתי קברות, משחק בקטנות.

טוב לי ככה. גלעד שליט עדיין מתייבש בעזה. התקשורת ממשיכה להפחיד עד טירוף את הציבור לגבי עזה ולגבי איראן. אני רגוע. רק שימשך כך, כי בסופו של דבר, יש לנו ארץ נהדרת.

כמה שאני שונא קרפדות!

יום רביעי, 10 במרץ, 2010

הצרפתיים הללו, הקרפדות הללו. אני לא אשכח את הננס הזה, סרקוזי, מגיע לביקור במדינת ישראל, מביא את האישה הזו, כל כך צרפתיה, כל כך עדינה. כל כך כוסית, רציתי לדחוף אותה מהמצדה עם האף הנפוח שלו למטה ולקחת אותה לטיול סוער בנקבות אבותינו. עכשיו, אחרי שבא והשוויץ לו בדוגמנית שלו, מסתבר שזה לא מספיק טוב לצרפתי האנטישמי הזה. הוא הולך ובוגד בה. אז אני חוזר לי הביתה מבואס תחת, ושרה מחייכת ואומרת לי "קרלה התקשרה", ואני זורח לרגע ונשאר לישון על הספה.

קרלה ברוני (מטורף על העיניים שלה):

ציפי ליבני, את בדיחה.

יום שישי, 25 בדצמבר, 2009

האח, הידד. קדימה נופלת על הפנים. אחרי שנה באופוזיציה, חבורת הכלומניקים מתחלקת. כשמחלקים אפס לכמה חלקים, כמה שווה כל חלק? האמת, זה לא משנה. כל עוד יש לו אצבע, וכל עוד הוא יכול להצביע בעד הממשלה – ממש לא אכפת לי שיש לו אישיות של שטיח וכריזמה של נמלה. במילא, בבחירות הבאות רובם יהיו בחוץ.

ציפי הזותי, ממש מהתלה. נקרעתי מצחוק כשהיא אמרה שהיא לא תכנע לש"ס וסיימה את המשא ומתן לפני סופו הרשמי. אצה רצה לבחירות, כאילו כל העולם רק מחכה לגברת היושר הנצחי והעם ינהור אחריה. אז היה לה פירסומאי עם הברקה, והיא הצליחה למחוק את מר"צ ואת העבודה. מה זה עזר לה בחיים? לא רק שניצחתי, אלא גם שכל המנדטים שהיא זכתה בהם תכף יעברו אלי.

הבעיה העיקרית של ציפי שהיא אנמית, שהיא לבנבנה לא רק במראה חסר החשק שלה, אלא גם בהתנהגות. שהיא נראית כמו צללית, לא כמו מנהיגה. היא לא אומרת, לא עושה, מדי פעם מרביצה הופעה בטלויזיה וחושבת שזהו. תראו את חוק המאגר הביומטרי. מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר, מפקששת את ההזדמנות שלה לנגח את הממשלה ומשתפת איתה פעולה. אחרי זה היא מתפלאת שאף אחד לא מבחין בין קדימה לבין הליכוד. ואין פלא. כי באמת אין הבדל.

חמודים, חברי כנסת פועים וחסרי מנהיגה, בואו לאבאל'ה, בואו לביבי חזרה. כי אותי אתם אוהבים, כי איתי אתם רוצים להיות.

הסרט הזה נעשה על ידי חבורת זבל והוא קצת מלודרמתי לטעמי, על גבול הגיחוך. אבל הוא מסביר באופן חד וחד משמעי – ציפי ליבני, לא שומעים אותך? לא צריך אותך!

שמתי לך מסגרת בצבע וורוד – שיתאים לנקבות.