פוליטיקאי שבע קרבות כמוני, זוכה למעט מאוד רגשי נחת אמיתיים. אני מטייל בצפון עם עדר של צלמים. אני צריך להיות לבבי לשרה. לא קל החגים הללו. ועכשיו, שבוע של עונג עילאי. קודם כל, הבוגדת השמאלנית הקטנה, ואחרי זה, אולמרט. איך הציבור הסתער על אולמרט. אלוהים. החלומות שאני חובט בלילה חוזרים. אבל הפעם, לא חלומות זעם ונקמה, אלא דישון מתוק, עונג אמיתי. ליבני ירדה למחתרת, ומופז גם. רק לא להיזכר שהם במפלגה של האיש הזה. כשאני חשוב על ראשי התיבות של השם שלו, אהוד אולמרט, אני אומר לעצמי שהיה יכול להיות במקום טוב בדפי זהב. כאינסטלטור.
הנאמנות של ברק אלי נוגעת ללב. הוא היה מפקד הסיירת ואני רק קצין. אבל הוא נאמן לי יותר מכלב רועים גרמני. אנחנו עובדים כל כך טוב יחד. הוא חובט בערבים, אני חובט בפוליטיקאים, משחק עם עצמות של בתי קברות, משחק בקטנות.
טוב לי ככה. גלעד שליט עדיין מתייבש בעזה. התקשורת ממשיכה להפחיד עד טירוף את הציבור לגבי עזה ולגבי איראן. אני רגוע. רק שימשך כך, כי בסופו של דבר, יש לנו ארץ נהדרת.
