ארכיון פוסטים מהחודש "מרץ, 2010"

בריאות הציבור לא מענינת? שטויות!

יום ראשון, 14 במרץ, 2010

הרפורמה על הקרקעות היתה חשובה מאוד. הרבה מאוד אנשים צריכים להרוויח הרבה מאוד כסף, ובלי הרפרומה הזו, זה יהיה קצת יותר קשה. אז עכשיו מתחיילים לצייץ כל מיני ירוקים ושמלאנים שבריאות הציבור תיפגע בגלל שהעפנו לכל הרוחות אתהנציגים של משרד הבריאות מתוך ועדות התכנון. אז יש לי כמה תשובות:
א. בשביל מה צריך רופאים במה שקשור לקרקעות? רופאים מבינים בתרופות, לא באדמות. אנחנו לא צריכים אותם שם.
ב. רופאים הם אנשים מעיקים. הם רק מאיטים החלטות. הם רואים את הכל בפריזמה צרה של רעלים, גזים וזיהום, במקום לראות את התמונה הכללית – כסף כסף וכסף.
ג. כידוע, אף אחד לא מקיף מפעל מזהם ליד הבית שלו, אלא ליד הבית של אלו שהם מספיק טיפשים וחלשים לא להקים מפעלים בעצמם. (אלא לעבוד בהם). האנשים הללו לא ממש מטרידים אותנו, הם במילא חיים פחות, אז אם הם נושמים קצת אמוניה, זה רק מוסיף להם טעם וריח לחיים.

בקיצור, אנחנו כאן, באלפיון העליון, מאוד מתעניניים בבריאות הציבור. אנחנו פשוט מגדירים באופן קצת יותר יצירתי את גבולות הציבור הזה.

באהבה לכולם.
בנימין ביבי נתניהו.
ראש הממשלה שלהם.

כמה שאני שונא קרפדות!

יום רביעי, 10 במרץ, 2010

הצרפתיים הללו, הקרפדות הללו. אני לא אשכח את הננס הזה, סרקוזי, מגיע לביקור במדינת ישראל, מביא את האישה הזו, כל כך צרפתיה, כל כך עדינה. כל כך כוסית, רציתי לדחוף אותה מהמצדה עם האף הנפוח שלו למטה ולקחת אותה לטיול סוער בנקבות אבותינו. עכשיו, אחרי שבא והשוויץ לו בדוגמנית שלו, מסתבר שזה לא מספיק טוב לצרפתי האנטישמי הזה. הוא הולך ובוגד בה. אז אני חוזר לי הביתה מבואס תחת, ושרה מחייכת ואומרת לי "קרלה התקשרה", ואני זורח לרגע ונשאר לישון על הספה.

קרלה ברוני (מטורף על העיניים שלה):

עדיף לעלות לגרדום מאשר לרדת לשרה

יום רביעי, 10 במרץ, 2010

"אנו מצדיעים היום ל-12 לוחמים ממחתרות ישראל, שגם בשעת הגעתם לגרדום לא נמצא בהם ייאוש אלא רק אמונה גדולה בשליחותם לשחרר את המולדת". זכות גדולה נפלה עלי כראש ממשלה שאני יכול לשבח ולהלל, לקלס ולפאר את עולה הגרדום. הרי מפא"י, מפלגת הפועלים האשכנזים, סירבה לראות בגיבורים של האצ"ל והלח"י אנשים שפעלו למען ארץ ישראל. במשך שנים, הם כתבו היסטוריה לפיה רוב הישוב היה שייך להגנה ושהפורשים היו סה"כ פורשים והיו מיעוט. אבל עכשיו אנחנו בשלטון, ובמיטב מסורת אנשים הנאמנים לאמת המוחלטת, אנחנו יכולים לתקן את העיוותים בזכרון הקולקטיבי של המדינה.

מכל עולי הגרדום, זה שאני חש אליו חיבה יתרה הוא דב גרונר. כי הוא מאוד מודרני ואקטאולי. גם הלך להרוג חיילים, וגם התאבד הלכה למעשה. זה לוחם חירות שהקדים את זמנו. חלל חשוב שהגדיר במותו את החיים לאחרים, שפילס בדמו את הדרך למדינה יהודית. אתמול בלילה, חלמתי עליו מתנדנד על החבל, והתעוררתי חנוק בבכי בכרית (כי שרה נשכה אותי). זה לוחם חופש אמיתי, זה אדם שידע להקריב את חייו למען בני עמו. את האצ"ל והלח"י אני מעריץ ולהם אני מצדיע – כי הם הרגו כל מי שהם יכלו למען מדינה איסלאמית.